Alliance for Patient Safety

בעז לב:

תודה לוועדה ותודה לנוכחים, אני חושב שזה דיון חשוב, ותודה גם לביקורת. אני חושב שאנחנו מסכימים ל-99% מהדברים שאמרתם, תיכף נציג מה נעשה, אבל באמת כאילו דיברתם מפינו. קודם כל אני חושב שאנחנו לא כאן באיזה שהוא עימות. אני חושב שכל מי שיושב כאן בחדר וגם הציבור רוצה רפואה יותר טובה, יותר איכותית וזאת הסביבה שאנחנו נמצאים כאן וזו הסיבה שאני נמצא בתפקיד יחד עם קודמיי.

אני רוצה לומר עוד דבר. אנחנו לא מייצגים אחיות, אנחנו לא מייצגים רופאים, אנחנו לא איגוד פרופסיונלי, אנחנו מייצגים את האינטרס הציבורי. זה הכול. המטרה של האינטרס הציבורי היא לשפר את איכות הטיפול והשירות, והתכלית היא שיפור איכות ובטיחות בראש ובראשונה, אנחנו רוצים שתהיה למידה ארגונית, ודיברנו על זה, למידה אישית ככל שניתן וגם לשמש גוף שמברר עובדות ולהשיג תשתית ראייתית לנקיטת הליך משמעתי, כי זה גם חלק מהתפקיד שלנו, להעביר את זה אחר כך ליחידה בדין המשמעתי במקרים של רשלנות חמורה.

תכלית נוספת שלא הוזכרה כאן, אבל אני רואה אותה כחשובה ביותר, זה הטמעת תודעת שירות, אמפתיה וחמלה בקרב הסגל המטפל ויצירת הבנה והכלה בין מטפלים למטופלים. במסגרת זאת אנחנו מעודדים שיח ישיר בין מטפלים והנהלות לבין מטופלים ואנחנו פועלים הרבה כדי לקדם את זה.

באמת בקליפונת של אגוז על עבודת הנציבות. אנחנו מקבלים תלונות, אנחנו מקבלים דיווחים על אירועים חריגים ואנחנו גם לוקחים מהתקשורת ידיעות שמופיעות ואנחנו מתחילים לברר אותן. אנחנו שומעים את המתלוננים ואת הנילונים ואנחנו מבררים את זה בצורות שונות, אם באמצעות חוות דעת, אם באמצעות ועדת בדיקה, או בכל דרך שאנחנו רואים כאפקטיבית להגיע מהר ככל שאנחנו יכולים לשורש של האמת וגם זה די מסובך כי תמיד עובר זמן, יש הגנה של חסיונות ויש הגנה של מטפלים שבעצם רוצים להגן ולא נותנים את כל האינפורמציה בצורה זמינה ונדיבה, והלוואי שנגיע למקום שבו הדברים האלה יהיו חסויים וניתן יהיה לקבל את האינפורמציה הזאת ולרדת לחקר האמת. זאת המטרה.

בתום הבירור, מסקנות, פרסונליות, מערכתיות, אנחנו יכולים להעביר לדין המשמעתי, אנחנו יכולים להמליץ על פעולות מתקנות ואנחנו עושים את זה כמעט בכל מקרה, ומקבלים גם בסוף משוב מהארגון מה הוא עשה כדי לתקן את המעוות.

כמה מספרים קטנים על היקף הפעילות ובזה חלו מספרים שינויים שהם מהותיים. יש לנו כ-1,000 עד 1,400 פניות לשנה. זה משתנה, אין איזה שהוא משפך קבוע. יש כ-50% עד 60% סגירה בתוך 4 חודשים של הפניות, בתוך שנה 70% מהפניות נסגרות, זמן הוועדות ב-2011 היה 20 חודשים, היום זה 7 חודשים, בממוצע. אנחנו עושים 80 שימועים בשנה. ביחידת הדין המשמעתי מספר הקובלנות שהוגשו בעשור האחרון היה 226. זה באמת שיעור לא גבוה, אבל מספר איננו אומר, יש מקרים שהם פשוטים מאוד, יש מקרים שהם מאוד מורכבים וזאת אמת מידה לא טובה. מתוכן 146 קובלנות בגין רשלנות רפואית ו-80 קובלנות בעקבות הרשעה בפלילים. ברגע שבית משפט מכריע שמישהו אשם הוא חוזר והוא עובר תהליך של קובלנה ונענש. מספר ההרשעות הכללי בעשור האחרון היה 199 הרשעות, מתוכן 130 הרשעות בגין רשלנות רפואית ו-60 הרשעות בעקבות הרשעה בפלילית. יש 57 תיקים פתוחים עדיין ביחידת הדין המשמעתי. השעיות לצמיתות, הכול בתגובה לשאלות, מ-2007 היו שש, כולן בעקבות הרשעה פלילית, סחר בסמים, רצח, אונס, אלה היו המקרים, כולם עברו דרך הערכאות המשפטיות.

כאשר עולה חשד של עבירה אנחנו מעבירים את זה למשטרה ולפרקליטות ואלה הרבה פעמים אומרים לנו 'תמשיכו', או 'אל תמשיכו בבירור כי אנחנו נכנסים לתמונה', כדי לא לשבש הליכי חקירה. נכון לאחד המקרים שהוצגו באירוע בפגישה הקודמת, זה חונה בפרקליטות, לא אצלנו.

שגיאות, טעויות ורשלנויות קרו, קורות ויקרו, לצערנו. אפילו הנציבות איננה חפה מאלה. האם אנחנו יכולים לטעות? בוודאי. האם היו מקרים שראוי היה אולי לקדם הליכים משמעתיים ולא ננקטו? אין ספק. היו מקרים שהוגשו קובלנות ואולי היה נכון שלא להגישן? כן. אבל אני מוכרח לומר שכל הפעילות של קודמיי בתפקיד, אני זמן יחסית קצר, נעשתה לשמה, ללא משוא פנים וללא התערבות של גורמים שלטוניים, למרות שזה לא מאוד מעוגן וצודקת האמירה שעדיין על הקובלנה חתום מנכ"ל משרד הבריאות, אנחנו רואים בזה בעיה אוטונומית.

אבל רק בקצרה כמה אירועים, כדי לתת דוגמה במה אנחנו עוסקים. חלק מהמקרים שאנחנו מטפלים בהם הם עצובים, הם כולם עצובים בדרך כלל, אף אחד לא בא מתוך שמחה אלינו. גם אותנו זה מעציב, אנחנו אזרחים ואכפת לנו וזה טרגי וזה מדיר שינה. דוגמאות, נער בא למיון בחשד לדלקת גרון בשל אפיגלוטיטיס, זו מחלה שניתן להיחנק ממנה חיש קל. הילד, לאחר מהלך לא ארוך במיון שוחרר ונפטר, חזר ונפטר. כתוצאה מהאירוע הוגדרו סטנדרטים להתייחסות לתוצאות חריגות בצילומי רנטגן. הייתה שם בעיה בזיהוי ובהעברה. נקבעו נהלים להעברת מידע ואחריות אנשי צוות רפואי וסיעודי. ובהיבט המשמעתי, הוגשו קובלנות כנגד רופא המיון, רופא אף אוזן וגרון ורופא רנטגנולוג, כשחשבנו שהשרשרת לא הייתה תקינה בכל אחת מהנקודות.

המקרה העצוב והנורא של אופק טאוב, שהונשם ב-CO2 במקום חמצן. גובשו המלצות למניעת הישנות, זה נבדק בכל בדיקת רישוי ואקרדיטציה של בתי החולים באמצעות מערך הפיקוח והבקרה במינהל הרפואה שלנו, הופץ חוזר של מערך בטיחות המטופל, יושמו המלצות של הנציב ברמת בית החולים באופן ספציפי. בתחום ההליך המשמעתי, קודם כל בוטל מינוי מנהל בית חולים לתפקיד ראש מינהל הרפואה במשרד הבריאות. מיידית. זאת אומרת ברגע שזה קרה הוא היה מועמד לתפקיד. הומלץ על קובלנות כנגד הרופאים המעורבים, הליך שהושעה בעקבות חקירה פלילית, הפרקליטות עורכת שימועים לקראת הגשת אישום. האם אנחנו הצטיינו באירוע הזה? התשובה היא לא, לקח זמן, ואנחנו מסתכלים לאחור ועושים – – – זה חלק מהדברים שאירעו לפני הרבה שנים. היו ליקויים, גם היום בוודאי יש ליקויים, האם אנחנו בתהליך שיפור? אני חושב שמאוד.

נושאים נוספים שעלו על שולחננו. לידות בית שנגמרו באסון, הפלות עם סטנדרט נמוך, ניתוחים להשמנת יתר, אחריות כוננים ותורנים, על זה היו לנו הרבה קובלנות וקבילות, רופא שלא מגיע. קוראים לו, מתקשרים אליו הביתה, הוא לא קם ולא יוצא. יש לנו לא מעט קובלנות והליכים משמעתיים כנגד רופאים כאלה, זה כמעט אוטומטי, רופא שלא מגיע, משום שרופאים שוגים, אבל רופאים שמתרשלים בזה שהם לא באים ומזניחים, לא יסולח.

בכל המקרים האלה הפקנו לקחים ארגוניים, הופצו חוזרים, אני לא רוצה להלאות אתכם, בוצעו בקרות, הוגבלו רישיונות, הוגשו קובלנות כנגד מנהלים, כנגד רופאים וכנגד אחיות והומלץ על שינויים מבניים של יחידות. השורה ארוכה. נכון להיום כל דבר כזה נכנס לנורמה של הבדיקות השגרתיות, יש היום גם מערך של JCI שבודק ונותן אקרדיטציה לבית חולים והדברים האלה נכנסים ונבדקים באופן ספציפי.

אנחנו הכנו תזכיר חוק שמטרתו להסדיר את תפקוד הנציבות, הנציב. זה כבר מופיע בדוח המבקר, גם ב-2004 בדוח של הכנסת וגם בהמשך בדוח של המבקר, שבו, אל"ף, מודגשת האוטונומיה של הנציב, שתיים, סמכויות החקירה. אין לנו היום סמכויות חקירה, אנחנו תלויים מאוד מאוד בסוג של רצון טוב. אני מוכרח לומר שאנחנו מקבלים הרבה רצון טוב, גם מצד הרופאים החוקרים וגם מצד הרופאים המשתפים פעולה, כי חלקם גם לא מנסים להסתיר, חלקם אומרים 'שגינו, התרשלנו, למדנו משהו מהעניין הזה' ואנחנו מעבירים את זה אחר כך להמשך טיפול.

והדבר העיקרי, היום התהליך הוא איום ונורא. זאת אומרת אנחנו מקבלים תלונה, אנחנו מבררים אותה בלוח זמנים כזה או אחר, לאחר מכן זה עובר את כל המטחנה הקוואזי משפטית ותהליך של קובלנה בבית הדין, ולא באשמתם, זה תהליך כמו בבית משפט, לוקח שנים ובסוף בסוף אנחנו מקבלים תוצאה שכעבור שלוש שנים, שנתיים-שלוש, מהאירוע, אף אחד לא זוכר את האירוע, למעט המשפחה שסבלה, ואז יש לצורך העניין התראה, נזיפה, התליה זמנית של חודש, חודשיים או שלושה ואפילו התליה – – – זה רחוק וזה לא מספיק, זה לא עושה את העבודה. רוב הדברים הם לא בתחום של ההתליות הארוכות, רוב הדברים הם באמת inbetween ואנחנו חושבים שצריכה להיות לנציב סמכות להורות על מהלכים שהם מהלכים מתקנים, שהם מהלכים שמחייבים, או רופא, או אחות, לעבור הכשרה, לעבוד תחת הגבלה, להגביל את הקידום שלו. כל הדברים האלה אינם נתונים בידינו היום. היום לכאורה או שאתה מזכה או שאתה שולח אותו להליך קובלנה וזה איננו מספק את ה – – –

במעט האירועים שבהם יכולנו להפעיל איזה שהוא, הייתי קורא לזה סוג של מניפולציה ביקשנו מבית חולים שבו רופא שגה שיקרא לרופא וייתן לו תפקיד במערך הבטיחות בתחום שבו הוא שגה והוא ינהל את המערך הזה, את התחום הספציפי הזה, וייתן לנו עבודת גמר, לצורך העניין, כדי שבית החולים ייהנה מהתהליך הזה וילמד. ואנחנו רוצים להפיץ את זה, זה היה סוג של פיילוט כדי לראות איך הדבר הזה עובד, וזה עובד, זה עובד היטב.

יש סוגיה נוספת ואני מבין, אני מבין את עמיתיי, חבריי, את הכאב שלהם וגם את חוסר האמון. חוסר האמון הוא לא דבר שהומצא בשולחן הזה, חוסר האמון במערכת הבריאות הוא בעיה. אנחנו מנסים לראות איך מתמודדים עם זה. אחד הדברים להתמודד זה שקיפות, לייצר יותר שקיפות. שקיפות אתה מייצר בכמה צורות, אחת הצורות למשל זה לשתף נציג ציבור במהלכים שבהם אנחנו עושים, באותן יחידות שבהן חשוב שהיושרה שלנו תיראה, תיראה ותובן. זה נעשה יותר ויותר ואנחנו רוצים לעשות את זה דרך של קבע. אנחנו גם כן היום מפרסמים, יצא הדוח של הנציב הקודם על 100 מקרים של ועדות עם המסקנות הענייניות והמקצועיות שקשורות לעניין, אנחנו מנמקים תיקים ואנחנו רושמים אותם ואני לא אלאה אתכם בעניין הזה, אבל אני חושב ששקיפות היא דבר מאוד מאוד קריטי.

אני מרבה לדבר עם משפחות, עם מתלוננים, אני מנסה לברר משום שהרבה פעמים התלונה המוגשת לא מנגנת את המוזיקה של התלונה האמיתית שמאחורי זה. בכל המפגשים שלי והשיחות שלי עם מתלוננים, גם עם נילונים, אני מוכרח לומר, למדתי משהו שלא קיבל ביטוי בניירות שאנחנו מקבלים. לכן זה חלק מהעבודה.

כן חשוב שהנציב יהיה רופא. אני יודע שיש דעות אחרות – – –

קריאה:

ממש לא.

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אנחנו לא מנהלים – – –

בעז לב:

אני יודע שאתה חושב שלא, אבל אני חושב שכן. אנחנו חושבים שהוא צריך להיות רופא כדי להבין את המאטריה שבה מתעסקים, זו מאטריה מקצועית, מאטריה מורכבת. צריך גם להכיר את הספרות המקצועית, גם את הנורמות, גם את המרחב הרגולטורי שבו אנחנו עובדים, גם את הנושא של החוזרים שיצאו בעניין הזה. זה כאילו הייתי שבראש לשכת עורכי הדין יישב מהנדס. זה לא מתאים, זה לא מתאים למרחב – – – ולכן זה מאוד מאוד חשוב. חשוב, אולי אפילו יותר, ואני גם כאן יודע שיש דעות סותרות בעניין הזה לדעתנו, וזו דעת המשרד, אבל כמובן גם דעתי, המעורבות של הנציב בתוך המרחב הזה של האיכות של הבטיחות של מינהל הרפואה, שעושה את הביקורות יום יום ומוציא את דוחות הבקרה, שאנחנו נוכל להיות משוב מיידי לתוך הבקרות שלהם, שנהיה קרובים לגורמי הרישוי, של אלה שנותנים ושוללים את הרישיונות הרפואיים, של אלה שנותנים רישיונות למוסדות הרפואיים. אנחנו צריכים להיות שם, אנחנו רוצים להגיב מהר, אחרת אני חושב שהניתוק הזה הוא מסוכן. לא רק שהוא מסוכן. ההוצאה של הנציבות מהמשרד תביא שוב לתרבות של הסתרה, היא תביא דווקא לטיוח ולכיסוי משום ש – – –

עמיעד טאוב:

ימשיך את המצב הנוכחי בעצם. הסתרה, טיוח, זה המצב הנוכחי, לא?

היו"ר קארין אלהרר:

אני רוצה רק שתי שאלות.

בעז לב:

אני עוד דקה מסיים. אין לנו סמכות ענישה, אנחנו לא הגורם המעניש. הגורם המעניש, דרך אגב, זה שקובע זו יחידת הדין המשמעתי שממליצה ושר הבריאות שאוצל לשופט בדימוס, היום זה שטרסנוב, את הסמכות לקבוע את פסק הדין וגזר הדין. כלומר הוא יכול לקבוע את פסק הדין ואת גזר הדין. מספר הקובלנות איננו מבטא וגם לא מספר הפניות משום – – –

היו"ר קארין אלהרר:

רק להבנה, פסק הדין וגזר הדין על ההליך המשפטי?

בעז לב:

המשמעתי. אני מוכרח לומר שאנחנו רואים רק את קצה הקרחון של הפניות, משום שרובן מתבררות בבתי החולים ובקופות החולים. שם הן מתבררות, לשם הן מגיעות ויש לנו באמת מערכים שמתעסקים באיכות בצורה שנפרדת מהפעילות שלנו, אנחנו רואים רק קצה קרחון. תהליכי הבירור נכון להיום, ככל שלא נקדם את החוק, הם ארוכים, מעורבים בהם עורכי דין ואינטרסים. לא אחת בית הדין המשמעתי סבור שאין ראיות מספיקות משפטית לרשלנות חמורה, גם כשאנחנו חושבים שצריך וחובה להגיש קובלנה, היא לא תעמוד בבית הדין המשמעתי.

בשנים האחרונות, כפי שאמרתי, חל שינוי משמעותי. ב-2004 מרכז המחקר והמידע של הכנסת הוציא דוח שהוא באמת דומה לדוח מבקר המדינה, בהמשך, ורק בגדול רוב התלונות אינן מגיעות לבדיקת משרד הבריאות. זה נכון, חלק גדול, כפי שאמרתי, מבוצע בקופות וטוב שכך, כי זה רצפת הייצור והם צריכים לתקן את זה.

אין קריטריונים להחלטה על אופן הבדיקה – לא נכון, יש לנו נהלים כתובים וברורים לגבי איך אנחנו מבצעים את הבדיקות ומה הנוהל. הרכב ועדות הבדיקה – אני מסכים שחייב להיות שם נציג ציבור, אני חושב שזה חיוני לשקיפות. משך העבודה – דיברנו על זה. אני חושב שקיצרנו אותו באופן משמעותי, עדיין לא מספיק. שקיפות – דיברתי.

בצלאל סמוטריץ (הבית היהודי):

משך הזמן הוא פונקציה של כוח אדם אצלכם? מה הווקטורים שבסוף ישפיעו? הוא מכריע ממש?

בעז לב:

יש כאן הרבה וקטורים. בתהליך מעורבים עורכי דין, זאת אומרת יש הגנה על זכויותיו של הנילון, לצורך העניין, לכן זה מחייב תיאום. מעת לעת פחות ופחות יש לנו אי הסכמות של רופאים לשמש בוועדות, אנחנו התגברנו על זה גם כי אנחנו מתגמלים אותם היום, זה פתר חלק מהבעיה והוועדות בסיכומו של דבר קיצרו בצורה מאוד מאוד משמעותית את המשמעות שלהם. עדיין, בגלל בעיית החיסיון אנחנו לא יכולים לגשת מיד ולחקור, כי אנחנו צריכים לשמור על זכויותיהם של הנילונים, יש בזה בעיה, כי אנחנו מפסידים חלק מהאמת. חלק מהירידה לשורש העניין, זה מאוד חשוב, ההוצאה או ההשארה של הנציבות לא תשנה בעניין הזה כהוא זה.

בסיפא אני רק רוצה לומר דבר אחד, זכאים תושבי מדינת ישראל למערכת בריאות טובה. יושבת כאן שרת הבריאות לשעבר, היא יודעת את איכותה של מערכת הבריאות, אנחנו יודעים כולנו, ואסונות קורים וטעויות קורות ומשגים קורים. עצוב לכולנו על כך, אבל בסיכומו של דבר כשקם רופא, אחות, איש צוות רפואה, הוא קם לטפל בחולים. מרביתם עושים את זה ביושרה, באמות מידה מקצועיות ובחמלה.

היו"ר קארין אלהרר:

זה ברור.

בעז לב:

לא כולם, לא תמיד. תודה.

היו"ר קארין אלהרר:

ברור, תודה. אני רוצה שתי שאלות לפני שאני אתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת. האם יש שיתוף במידע בין בתי החולים, זאת אומרת קורה אירוע, הופקו הלקחים, יש איזה נט וורקינג לכל ה – – –

בעז לב:

ברשותך, דנה, שהיא אחראית על בטיחות המטופל במשרד הבריאות תאמר שתי מילים.

היו"ר קארין אלהרר:

רק כן או לא בשלב הזה. יש?

דנה ארד:

יש.

היו"ר קארין אלהרר:

תוך כדי הליך, עד כמה המשפחות או המתלוננים הקובלים מעודכנים? הם מעדכנים באיזה שהיא צורה?

בעז לב:

מהתחלה. זאת אומרת לאורך כל הדרך, נכון להיום – – –

קריאה:

על מה מעודכנים? על מה?

קריאה:

אנחנו בשש שנים לא נפגשנו פעם אחת עם הנציב.

בעז לב:

אני מוכרח לומר, אל"ף, שבאמת חל שינוי.

היו"ר קארין אלהרר:

ממתי העדכון הזה קיים?

בעז לב:

היום? אין – – –

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אתה אומר בשנים האחרונות, מתי החל הליך של עדכון המשפחות – – –

קריאה:

אני יכול להסביר פשוט את התהליך.

היו"ר קארין אלהרר:

רק שנייה, סליחה. אדוני, גם אתה, זו ועדה, זה לא שיח רב תרבותי. תקבל רשות דיבור, תדבר.

גדעון צוריאל:

כיוון שלוחות הזמנים קוצרו בשנים האחרונות בצורה משמעותית, כמו שבעז אמר, ב-2011 זה היה 20 חודשים, היום זה כבר התקצר ל-7 חודשים, רוב המקרים מבוררים בתוך שנה ולכן אנחנו בעצם מגיעים למצב שאנחנו יוצרים קשר עם המשפחות עוד לפני שיש תלונה, כי רוב המקרים שמבוררים אצלנו, זה בכלל תוצאה של דיווח מבית החולים, לא כתוצאה מתלונות. אז אנחנו יוצרים בצורה פרואקטיבית קשר עם המשפחה – – –

היו"ר קארין אלהרר:

זה בסוג מקרים מסוים.

גדעון צוריאל:

מבקשים מהם לבוא ולהעיד ולספר את הסיפור. כשהוועדה מסיימת אחרי 7 חודשים הם מקבלים גם את הדוח.

היו"ר קארין אלהרר:

כשיש קבילה של משפחה?

גדעון צוריאל:

גם, אותו דבר. זה מגיע מצדה והם מוזמנים – – –

היו"ר קארין אלהרר:

תוך כדי תהליך?

גדעון צוריאל:

הם מוזמנים להופיע בפני הוועדה והוועדה מסיימת אחרי מספר חודשים והם מקבלים את הדוח.

היו"ר קארין אלהרר:

זו לא הייתה שאלתי. הופיעו, אמרו את שהיה להם לומר בצורה הכי ברורה, מתמשך תהליך, יש כמה חודשים שעוברים מאז התלונה ושמיעתה – – –

קריאה:

במהלך ועדת הבדיקה.

היו"ר קארין אלהרר:

כן, יש איזה טלפון? איזה איש קשר? איזה מישהו? או שפשוט הנציבות נעלמת אל האופק וחוזרים.

גדעון צוריאל:

התשובה היא כדלקמן, לנושא הזה אין מענה רשמי, מצד שני מי שמנהלת את לשכת הנציבות, שהיא בעלת השכלה משפטית ומכירה את כל המקרים על בוריים, מספר הטלפון שלה ניתן לכל אחד מהפונים והיא עונה באופן שוטף על איפה זה נמצא.

יעל גרמן (יש עתיד):

זאת לא תשובה.

קריאה:

יש מזכירה, שאם נרדוף אחריה יענו לנו.

יעל גרמן (יש עתיד):

לא הם אלה ש – – –

גדעון צוריאל:

לא, לא, לא.

קריאה:

הוועדה אצלנו, שלוש שנים לא טרחתם פעם אחת לפנות ולהיפגש.

יעל גרמן (יש עתיד):

אז התשובה היא לא.

קריאה:

לא טרחתם. היית סמנכ"ל באותה תקופה. אתה לא אחראי על ה – – –

בעז לב:

האמת, יש דברים שמחייבים שיפור, חד וחלק.