Alliance for Patient Safety

צחי יוסטר:

תודה רבה. אני רציתי טוויסט קטן. לא ציפיתי להתחיל ממנו, אבל כשאני מדבר על למה הנציבות לא צריכה להיות במשרד הבריאות ולמה הנציב לא צריך להיות רופא, ואני מחזק את דבריה של גב' יעל גרמן, ליצמן בעצמו, כשהוא מינה את מנכ"ל משרד הבריאות, הוא לא רצה שם עוד רופא והייתה מלחמת עולם בעניין הזה. אני מצטט מתוך גלובס, 'ליצמן טען – – –

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אל תצטט.

צחי יוסטר:

הוא התנגד, הוא אמר שהוא לא רוצה לשמור את כוחה של הגילדה. אז אם שר הבריאות, הבוס שלך, לא רוצה רופא כמנכ"ל או לא רוצה בדברים כאלה, אז למה שאני ארצה? מאוד פשוט.

בעז לב:

אני מקבל את זה שאתה לא רוצה.

צחי יוסטר:

שר הבריאות לא רוצה. לענייננו, קודם כל אני מאוד מודה לך על ההירתמות, אני פשוט מבעבע מתוך התחושות שאני סוחב אותן כבר שנתיים. אמי, קלרה יוסטר – – –

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אדוני, אני מתנצלת. עניין עקרוני, הצעתך העקרונית. תעשו לי טובה. אני ביקשתי בתחילת הדיון, אל תשתפו, זה גם באמת, בסוף זה אמא שלך, יש לה סיפור ותיק רפואי ותיק אישי, אל תשתפו, רק תגיד לי איפה אתה חושב שצריך לשפר, מה צריך להשתפר בעיניך.

צחי יוסטר:

אני אגיד את זה, אני רציתי לספר את הסיפור של הרשלנות, שאמא שלי נרצחה, היא לא נהרגה. אמא שלי חטפה אירוע מוחי, היא ניצולת שואה, כשהיא חטפה אירוע מוחי אני הייתי צריך במשך חמש שנים לנהל מלחמה ומערכה מול מערכת בירוקרטית, מוסדות שיקום, בתי חולים, קופות חולים, ואני לבד. וזה לא הגיוני כשיש לך עוד אבא חולה. כולם עושים לך, איך להכניס לך מקל בגלגלים ולעשות. יש עוד שיטה בכלל, לעשות עליהום. צוות ועדה מיוחדת שנפגשת איתך במשפחה ואז על כולם, כמו אוטומט קופי פייסט, עושים את זה ויורדים עליך. זה לעניין הזה של מה שקורה.

עכשיו, יש בעיה של יהירות של רופאים, יש בעיה של זלזול, יש בעיה של טיוח, יש בעיה של דברים שאני יכול להציף אותם. אמא שלי, אחד הדברים, בזמנו כשאשפזתי אותה, ואני לא אספר את כל הסיפור, הצעתי כמה הצעות לגבי בדיקות אפשריות, אפילו רצו לשחרר אותה אז הצעתי כמה הצעות מה לעשות, מה להזמין, מה לא. מנהל המחלקה מנפנף אותי, 'אתה לא תגיד לי, אתה לא תאמר לי, אתה לא תדבר איתי, אתה לא זה'. בלית ברירה נאלצתי להזמין מכספי הפרטי את פרופ' גליה רהב, שנתנה רשימת המלצות שהמחלקה לא עשתה, שהייתה צריכה לעשות, כי אם היא הייתה עושה מהתחלה והייתה מאמצת חלק מהדברים שאני העליתי והצפתי אולי אמא שלי הייתה בחיים.

היו"ר קארין אלהרר:

הצעתך?

צחי יוסטר:

בלילה, אני אגיע – – –

היו"ר קארין אלהרר:

אדוני, מר יוסטר, הצעתך לתיקון.

צחי יוסטר:

רגע, רגע, אני רוצה מילה.

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אין לי רגע. חצי דקה יש לך.

צחי יוסטר:

יש לי חצי דקה. אמא שלי, אני רוצה להגיד לך, עזבתי אותה בלילה, בבוקר מצאו אותה מוטלת ללא רוח חיים. הסתבר באותו מעמד שהיא זעקה כל הלילה עד שהיא נפחה את נשמתה. שכנה שלה, שהייתה איתה באותו חדר, דיברה איתי אחר כך והיא אמרה לי 'תשמע, שמעתי שקט, אז חשבתי שהיא נרדמה', ואף אחד לא הגיע. אף אחד לא פנה. זה נקרא לרצוח בדם קר. כי אם בן אדם, נגזר גורלו למות, אז או שמצילים אותו או שמקלים על הכאב שלו.

היו"ר קארין אלהרר:

אדוני, לא, אל תיתן לי להצטער על האמון שאני נותנת כשאני מבקשת ממך להגיע להצעה.

צחי יוסטר:

אני חייב משפט אחד ובזה אני מסיים.

היו"ר קארין אלהרר:

לא, לא.

צחי יוסטר:

משפט, בבקשה, לא עניינים רפואיים. אני יצאתי בתחושה מאוד קשה כנגד מערכת הבריאות, כי אמרתי שמה שהגרמנים, שניסו להכריע אותה כילדה, מערכת הבריאות הכריעה אותה.

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אני לא מוכנה.

צחי יוסטר:

אז אני אגיד לך משהו – – –

היו"ר קארין אלהרר:

לא, אדוני, תודה רבה. זה ממש לא מקובל. לא, באמת, יש תקלות, יש טעויות, הכול מקובל, ההכללה הזאת לא מקובלת.

צחי יוסטר:

אני לא עושה הכללה. אני אעיר ואדגיש, זה לא כולם.

היו"ר קארין אלהרר:

תודה, תודה. תודה רבה.

צחי יוסטר:

זה לא כולם.