תמצית

להלן הממצאים העיקריים העולים מהמסמך:

• טעויות באבחון ובטיפול רפואי, הגורמות נזקים למטופלים והמתרחשות הן בבתי החולים והן במוסדות רפואיים בקהילה , הן אחד האתגרים הניצבים בפני מערכות הבריאות ברחבי העולם; מבקר המדינה ציין בדוח 62 לשנת 2011 כי "רק מיעוט המקרים מסך האירועים החריגים והכשלים הרפואיים נובעים מרשלנות", אולם בדוח המבקר לא צוין מהו היקפם של מקרים אלה בישראל. לדברי המבקר בשנים שקדמו לכתיבת הדוח חלה בישראל עלייה ניכרת ומתמדת בהיקף הדרישות הכספיות והתביעות כנגד המדינה המוגשות לבתי המשפט ולמבטחים בגין רשלנות רפואית בישראל. מבקר המדינה מייחס עלייה זו לא בהכרח לריבוי בהיקף מקרי הפגיעה הרפואית בעקבות רשלנות, אלא, בין השאר, למודעות הגוברת בקרב הציבור לרשלנות רפואית ולעמידתו על זכויותיו להגיש תביעות, וכן לריבוי במספר עורכי הדין;
• משרד הבריאות מגדיר רשלנות רפואית כ"מתן שירות רפואי תוך סטייה מרמת זהירות סבירה" והוסיף כי" אין הגדרה של המונח רשלנות רפואית בחוק, אך מדובר בסוג מסויים של רשלנות". המשרד מסר

עוד כי ישנם סוגים שונים של רשלנות רפואית, שנבחנים על-פי המישורים השונים במשפט. בידי משרד הבריאות אין נתונים על היקף תופעת הרשלנות הרפואית בכלל מערכת הבריאות בישראל ובתוך כך על מספר מקרי המוות כתוצאה מרשלנות רפואית זאת לדבריו, בשל ההגדרות השונות למונח רשלנות רפואית. בידי המשרד ישנם נתונים על מספר תביעות הרשלנות שהוגשו כנגד מוסדות רפואיים ממשלתיים בלבד, וכבר בשנת 2011 העיר מבקר המדינה על המידע החלקי המצוי בידי משרד

הבריאות בעניין זה וקרא למשרד הבריאות" לרכז מידע מפעילות רבה הנעשית בבתי משפט בתחום הרשלנות הרפואית";

• על-מנת ללמוד על היקף מקרי הרשלנות הרפואית בישראל פנה מרכז המחקר והמידע של הכנסת לגורמים שונים הנוגעים בדבר ,ובהם משרד הבריאות, משרד האוצר, ההסתדרות הרפואיות בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משטרת ישראל ,לשכת עורכי הדין, הנהלת בתי המשפט והסתדרות האחים והאחיות שטרם השיבה על פנייתנו. הנתונים שהתקבלו מכמה מגורמים אלה הם חלקיים בלבד:
  • מנתוני הנהלת בתי המשפט עולה כי בשנים 2010–2016 הוגשו בסך-הכל 10,694 תביעות אזרחיות בגין רשלנות רפואית כנגד מוסדות רפואיים שונים בישראל. במהלך השנים חל גידול במספר התביעות כך בעוד שבשנת 2010 הוגשו 1,109 תביעות בשנת 2015 הוגשו 1,985 תביעות. אין בידנו מידע כמה מתביעות אלה נמצאו מוצדקות;
  • מנתוני משרד הבריאות ומשרד האוצר עולה כי בשנים 2005–2015 הוגשו 8,372 תביעות בגין רשלנות רפואית כנגד המוסדות הרפואיים הממשלתיים בלבד. ככלל, ניתן להצביע על עלייה מתמדת במספר התביעות בגין רשלנות רפואית כנגד המוסדות הרפואיים הממשלתיים מ-597 תביעות בשנת 2005 ל-1,008 תביעות בשנת 2015;
  • מעיבוד מיוחד לנתוני הודעות הפטירה שנעשה לבקשת מרכז המחקר והמידע של הכנסת על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנים 2005–2014, ייתכן שהיתה רשלנות רפואית ב-1,892 מקרי פטירה )מתוכם, כ-%29 מקרים בהם מדובר בסיבת מוות יסודית.( עם זאת, בלמ"ס מציינים כי הודעות הפטירה הן מקור מוגבל מאוד ללימוד מספר מקרי הפטירה מרשלנות רפואית והתבססות על מקור זה לעניין רשלנות רפואית מובילה להערכתם לאומדן חסר משמעותי בנושא;
• בהיעדר נתונים מלאים על מספר מקרי הרשלנות הרפואית בישראל, נשאלת השאלה מהו מספר המקרים או האירועים המיוחדים במהלך טיפול רפואי בישראל וכיצד נבדקים מקרים אלה על-ידי משרד הבריאות. בידי משרד הבריאות יש דיווחים על פטירות ואירועים מיוחדים שהמוסדות הרפואיים מחויבים לדווח עליהם למשרד הבריאות על-פי חוזר מנהל הרפואה מספר 11/2012 לעניין חובת הודעה של מוסד רפואי על פטירות ואירועים מיוחדים מיום ה-9 במאי 2012 – נציין כי לא כל אירוע מיוחד הוא רשלנות ולכן לא ניתן ללמוד מכך על מספר מקרי הרשלנות הרפואית;
• בשנים 2005–2016 התקבלו במשרד הבריאות 3,646 דיווחים על אירועים מחייבי דיווח על-פי החוזר האמור לעיל, כאשר בשנים האמורות חלה עלייה של למעלה מפי 2.5 במספר הדיווחים על אירועים מיוחדים מחייבי הדיווח שהגיעו לידי המשרד ,מ-190 דיווחים בשנת 2005 ל-511 דיווחים בשנת 2016. כמו כן ,בשנים 2014-2016 התקבלו במשרד הבריאות 275 דיווחים על אירועים שאינם חייבים בדיווח. במשרד הבריאות תולים את העלייה במספר הדיווחים על אירועים מיוחדים בהקמת מערכת ממוחשבת לדיווח ישיר ;בהקמת המערך לבטיחות הטיפול במשרד הבריאות ובעידוד המערך לבטיחות הטיפול את המוסדות הרפואיים לדווח. עם זאת, לדברי משרד הבריאות, אין בידיו דרך לבדוק האם בתי החולים מדווחים על כלל האירועים כנדרש והוא אף העריך כי ישנו תת-דיווח בנושא זה;
• בשנים 2005–2016 התקבלו במשרד הבריאות גם 56,122 דיווחים על פטירות מיוחדות כמוגדר בחוזר.

בעוד מספר הדיווחים בשנים 2005-2012 נע בין 4,731 דיווחים בשנת 2009 ל-5,579 דיווחים בשנת 2011, בשנים 2013-2016 ניתן לראות ירידה מסוימת במספר הדיווחים ומספרן נע בין 3,055 דיווחים בשנת 2014 ל-4,465 דיווחים בשנת 2013. במשרד הבריאות מייחסים את הירידה במספר הדיווחים לכך שהטעמת המערכת הממוחשבת לדיווח על פטירות אילצה את המוסדות הרפואיים לדווח על פטירות העומדות בקריטריונים לדיווח ולא לדווח על  כל פטירה שאירעה במוסד רפואי;

• מינהל הרפואה במשרד הבריאות הוא האמון על קבלת דיווחי המוסדות הרפואיים על פטירות ואירועים מיוחדים ועם קבלתם הוא פותח בבירור המקרה. במקביל לבירור זה מועבר כל דיווח לטיפול במערך בטיחות הטיפול במשרד הבריאות, שהחל משנת 2011 עוסק בקידום נושא בטיחות הטיפול .במידה ובירור המקרה במינהל הרפואה מעלה כי נדרשת חקירה מעמיקה יותר, מועברים פרטיו לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד הבריאות המטפל בתלונות בתחומים קליניים ומקבל תלונות מגורמים שונים. הנציב רשאי להפעיל שיקול דעת באשר לדרך בדיקת המקרים המגיעים לידיעתו ,ובין היתר ביכולתו להקים ועדת בדיקה לבירור המקרה, שבתום עבודתה מגבשת המלצה אם מדובר במקרה של רשלנות המצדיק הגשת קובלנה משמעתית. נציב קבילות הציבור מצרף לדוח הוועדה את המלצותיו ומעביר את הדברים להכרעת מנכ"ל משרד הבריאות. במידה ומחליט מנכ"ל המשרד על הגשת קובלנה בעניין, יעבור התיק לתובעת משרד הבריאות ויידון ביחידת הדין המשמעתי של המשרד;
• על-פי נתוני משרד הבריאות, בשנים 2012–2016 הועברו למשרד הבריאות 2,000 דיווחים על אירועים מחייבי דיווח ו-20,098 דיווחים על פטירות מיוחדות. בשנים אלה הועברו לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים לכל הפחות 4,977 )לא כולל שנת 2013( תלונות בהם התעורר חשד לרשלנות רפואית והוא הקים 163 ועדות בדיקה לשם בדיקת תלונות אלה – כלומר הוקמו ועדות בדיקה לבירור %3.3 מהתלונות על חשד לרשלנות רפואית. מספר ההחלטות בעניין רשלנות רפואית שניתנו ביחידת הדין המשמעתי של משרד הבריאות בשנים אלה עמד על 32, כאשר ב-%81 מהמקרים )26( הוטלו עונשים וב-%19 מהמקרים) 6( הוחלט על זיכוי. העונש החמור ביותר הוא התליית רישיון שהוטל ב-%81 מהמקרים) 21( בהם הוטל עונש;
• נציין, כי בדוח 62 לשנת 2011 דן מבקר המדינה במעמדו של נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים .

מבקר המדינה ציין כי בבדיקה שערך נמצא אמנם כי חלקים שונים מפעילות הנציב אכן מוסדרים בדין, בהוראות ובנהלים פנימיים. אולם, לדברי מבקר המדינה מקורות אלה אינם מסדירים את מלוא תחום פעילותו וכי אין בהם הגדרה חוקית באשר לסמכויותיו ולחובותיו של נציב התלונות בין השאר באשר לוועדות הבדיקה שהוא ממנה. בדוח הערות ראש הממשלה לדוח מבקר המדינה 62 – חלק ראשון שפורסם במאי 2012 מסר משרד הבריאות כי "טיוטת ההצעה לאסדרת מעמד הנציב תוגש למנכ"ל ]משרד הבריאות[ עד ה-30 באפריל 2012". אולם עד היום  תזכיר החוק האמור טרם פורסם; § משרד הבריאות ומשרד האוצר העבירו לידינו נתונים על סך התשלומים ששילמה ענבל חברה לביטוח בע"מ בגין תביעות רשלנות רפואית כנגד מוסדות רפואיים ממשלתיים בלבד.  אין בידנו מידע על מספר התביעות שבגינן שולמו פיצויים .על-פי נתוני משרד הבריאות ומשרד האוצר ,בשנים 2005-2015 שולמו כ-2.32 מיליארד ₪ בגין תביעות רשלנות במוסדות רפואיים ממשלתיים .ככלל, חלה עלייה של כמעט פי שניים בסך התשלומים עבור תביעות בגין רשלנות רפואית בשנים 2005–2015 מכ-138 מיליון ₪ בשנת 2005 לכ-262 מיליון ₪ בשנת 2015. כאמור, בשנים אלה גדל מספר התביעות מ-597 תביעות בשנת 2005 ל-1,008 תביעות בשנת 2015;

• גובה הפיצוי הממוצע לתביעה הגבוה ביותר ששולם היה בשנת 2006 ועמד על 505,000 ₪ ואילו הפיצוי הממוצע הנמוך ביותר היה בשנת 2015 ועמד על 416,000 ₪ לתביעה. גובה הפיצוי החציוני לתביעה הגבוה ביותר היה בשנת 2011 ועמד על 203,000 ₪ ואילו הנמוך ביותר היה בשנת 2007 ועמד על 111,000 ₪;
• לפי גישת דיני הנזיקין הנהוגה בישראל, כמו גם במדינות נוספות, על-מנת שיינתן פיצוי למטופל הטוען כי נפגע בגין הליך רפואי עליו להוכיח כי הגורם שטיפל בו הוא הנושא באחריות לפגיעה שנגרמה לו .מודל חלופי לגישת דיני הנזיקין הוא מודל ה"אין עוולה) "no fault( המקובל, בין היתר, במדינות הסקנדינביות, במסגרתו מתן הפיצוי איננו תלוי בהוכחת אשמה או רשלנות מצד המטפל, אלא בהוכחה מספקת של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי שעבר המטופל לבין הפגיעה שהוא סובל ממנה. בפרק האחרון במסמך זה נציג את ההסדר המונהג בדנמרק, המוצגת לעיתים תכופות בספרות המקצועית כמי שמייצגת את מודל ה"אין עוולה". בשנת 1992 הוקמה בדנמרק בחקיקה ההתאחדות הדנית לפיצוי מטופלים ) –the Danish Patient Compensation Association

Patienterstatningen( המהווה גוף עצמאי והגורם המרכזי במערכת פיצוי המטופלים שנפגעו במהלך טיפול רפואי במערכת הבריאות הציבורית והפרטית. מטרתה של ההתאחדות הוא להבטיח מתן פיצוי לנפגעים ובמסגרת  עבודתה היא אינה עוסקת בבחינת התנהלותו המקצועית של גורם רפואי זה או אחר, אלא בהערכת הפגיעה עצמה והזכאות לפיצויים בגינה.

מסמך זה נכתב לבקשת חברת הכנסת יעל גרמן וחברת הכנסת קארין אלהרר והוא עוסק בטיפול משרד הבריאות ברשלנות רפואית בישראל ומציג בקצרה את המודל המונהג בדנמרק לטיפול בתביעות רשלנות רפואית נגד מערכת הבריאות.