Alliance for Patient Safety
בל"ה - ברית לבטיחות החולה
…All that is necessary for the triumph of evil
.is for good men to do nothing…
Edmund Burke
טיפול משרד הבריאות ברשלנות רפואית
דו"ח מסכם של מרכז המידע של הכנסת
מבוא
טעויות באבחון ובטיפול רפואי, הגורמות נזקים למטופלים והמתרחשות הן בבתי החולים והן במוסדות רפואיים בקהילה ,הן אחד האתגרים הניצבים בפני מערכות הבריאות ברחבי העולם.[1] מן הספרות המקצועית עולה כי המונח" טעות רפואית" )medical error( כולל: מעשה בלתי מכוון או פעולה שלא השיגה את מטרתה המתוכננת; כישלון להשלים פעולה מתוכננת )טעות ביצוע(; שימוש בתוכנית שלא מתאימה להשגת המטרה )טעות בתכנון( או סטייה מתהליך הטיפול שעשויה )או שלא( לגרום לנזק למטופל.[2] על-פי הערכות ,טעויות כתוצאה מפעילות רפואית הן סיבת המוות השלישית בארצות-הברית, האחראית למותם של כ-251 אלף איש בשנה בממוצע. עם זאת, להערכת החוקרים מדובר בהערכת חסר של היקף התופעה בפועל.[3]
כללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל מתייחסים לחובתו של הרופא לפעול למניעת מקרים אלה ונקבע בהם, בין היתר, כי: הרופא יסייע, כמיטב יכולתו, לשמירה על בטיחות המטופל ולמניעת טעויות בטיפול הרפואי; הרופא ידווח לגורם המקצועי המתאים על טעויות שהתרחשו בטיפול הרפואי ;הרופא יכבד את זכותו של המטופל לקבל מידע אמין ומלא בדבר נסיבות הטיפול שקיבל, לרבות טעות שחלה במהלך טיפול זה, אם יש לה השפעה בעלת חשיבות על מצב בריאותו של המטופל או על המשך הטיפול הרפואי בו; הרופא יסביר למטופל את מהות הטעות שחלה בטיפול בו, את הצעדים הננקטים לתיקונה ואת המהלכים המבוצעים כדי למנוע הישנות טעות זו בעתיד.[4] נוסף על כך ,סעיף 21 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו–1996 קובע את הקמתן של ועדות בדיקה לבדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי, שמטרתן לברר מה אירע לחולה בעת קבלת הטיפול הרפואי ,להפיק לקחים, לתקן את הליקויים ולאתר את האחראים להם תוך כדי בדיקה אם יש צורך לפתוח בהליך משמעתי או בהליך אחר.
בדוח מבקר המדינה 62 לשנת 2011 הצביע מבקר המדינה על מספר גורמים העשויים להביא לתקלות ולטעויות במערכת הרפואית, ובהם: גורמי סיכון שחלקם אינם בשליטת המערכת הרפואית )כגון תגובה בלתי צפויה של המטופל לטיפול הרפואי( ;עומס עבודה המוטל על הצוות המטפל או היעדר תנאים סביבתיים המאפשרים עיבוד וקליטה של נתונים רבים הכרוכים בטיפול בחולה; טעויות הצוות המטפל ,טעויות בשיקול דעת וטעויות אנוש; רשלנות בטיפול הרפואי שאינה מגיעה לכדי עבירת משמעת ;רשלנות חמורה שיש בה משום עבירת משמעת; רשלנות פושעת שהיא בבחינת עבירה פלילית.[5]
לדברי מבקר המדינה ,"רק מיעוט המקרים מסך האירועים החריגים והכשלים הרפואיים נובעים מרשלנות".[6] דהיינו, לא כל טעות או תקלה רפואית היא רשלנות רפואית, אולם בדוח המבקר לא צוין מהו היקפם של מקרים אלה בישראל. עם זאת, לדברי המבקר בשנים שקדמו לכתיבת הדוח חלה בישראל עלייה ניכרת ומתמדת בהיקף הדרישות הכספיות והתביעות כנגד המדינה המוגשות לבתי המשפטולמבטחים בגין רשלנות רפואית בישראל. מבקר המדינה מייחס עלייה זו לא בהכרח לריבוי בהיקף מקרי הפגיעה הרפואית בעקבות רשלנות, אלא, בין השאר, למודעות הגוברת בקרב הציבור לרשלנות רפואית ולעמידתו על זכויותיו להגיש תביעות, וכן לריבוי במספר עורכי הדין.[7] מגמה זו הובילה את המדינה להקים שתי ועדות שעסקו בנושא הרשלנות הרפואית: הוועדה לבדיקת האחריות לפגיעה בטיפול רפואי בראשות השופט ד"ר גבריאל קלינג, שהגישה את המלצותיה למנכ"ל משרד הבריאות בשנת 1999, והוועדה הבין–משרדית לבחינת הדרכים להקטנת ההוצאה הציבורית בגין תביעות רשלנות רפואית בראשות הגב' טנה שפניץ, שהגישה את המלצותיה למשרד המשפטים בשנת 2005. ועדות אלה עסקו בהיבטים שונים בנושא הרשלנות הרפואית, ובהם בריבוי התביעות המשפטיות בגין רשלנות זו. ברם ,גם מהנתונים המובאים בדוחות אלה, כמו גם בדוח מבקר המדינה האמור, לא ניתן ללמוד על היקף מקרי הרשלנות הרפואית בישראל לאורך השנים.
במסמך זה ביקשנו להציג את היקפה של תופעת הרשלנות הרפואית בישראל ולשם כך פנינו לגורמים שונים הנוגעים בדבר ,ובהם משרד הבריאות, משרד האוצר, ההסתדרות הרפואיות בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משטרת ישראל ,לשכת עורכי הדין, הנהלת בתי המשפט והסתדרות האחים והאחיות. מהמידע שהתקבל ממשרד הבריאות ומהגורמים השונים )למעט מהסתדרות האחים והאחיות שעד כה לא השיבה לפנייתנו( עולה כי אין מידע מלא על מספר מקרי הרשלנות הרפואית בישראל, אלא נתונים חלקיים בלבד שאין בהם כדי לשקף את היקף התופעה בפועל .
בפרק הראשון של המסמך נציג את הגדרות משרד הבריאות לרשלנות רפואית וכן את הנתונים החלקיים אודות התופעה בישראל שמקורם בהנהלת בתי המשפט, במשרד הבריאות, במשרד האוצר ובלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בפרק השני והשלישי נציג את הגורמים האמונים על בדיקת אירועים מיוחדים בטיפול הרפואי במשרד הבריאות )מינהל רפואה, נציבות קבילות הציבור למקצועות רפואיים ויחידת הדין המשמעתי( ואת הנתונים על פטירות ואירועים החייבים בדיווח למשרד הבריאות ועל בדיקת התלונות בגין רשלנות רפואית על-ידי המשרד. בפרק הרביעי נציג את נתוני משרד האוצר ומשרד הבריאות באשר לנטל הכלכלי בגין תביעות רשלנות רפואית כנגד המוסדות הרפואיים הממשלתיים ובפרק האחרון של המסמך נציג את המודל הנהוג בדנמרק לטיפול בתביעות רשלנות רפואית נגד מערכת הבריאות.
[1] גבי בן-נון ,יצחק ברלוביץ, מרדכי שני, 2010, מערכת הבריאות בישראל, גבי בן-נון ,יצחק ברלוביץ, מרדכי שני, 2010.
[2] The BMJ, Medical error – the third leading cause of death in the US, Martin A. Makary, Michael Daniel , May
3rd, 2016.
[3] שם.
[4] ההסתדרות הרפואית בישראל ,כללי האתיקה 2014, פרק 1, סעיף י"ט, כניסה: 20 במרס 2017.
[5] משרד מבקר המדינה ,דוח 62 לשנת 2011, מאי 2012.